טרשתי נ' הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה לפיצוי נזקי שהוגשה על פי החוק לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975.

התובע טען שביום 9.2.08, בשעה 17.00 היה מעורב בתאונת דרכים וכתוצאה ממנה, נפגע ביד ימין ובברך ימין.

הנתבעת, בהסתמך על חקירה שביצעה, טענה, שאין הדבר נכון וכי נסיבות פגיעתו של התובע, אינן קשורות כלל בתאונת הדרכים.

לאור הכחשת החבות, והעמדות הקוטביות של הצדדים קבעתי את התיק לשמיעת ראיות ליום 25.10.10.

דא עקא, ביום 14.6.10 התקבלה בלשכתי הודעה מטעם הצדדים על הסכמה דיונית ולפיה, התובע ייבדק במכון פוליגרף מוסכם על הצדדים, ואת תוצאות הבדיקה תהיה מכרעת ומחייבת בשאלת החבות.

באותו יום נתתי תוקף של החלטה להסדר הדיוני.

בסע' 5 להסדר הדיוני, קבעו הצדדים, שבמקרה של דחיית התביעה, שאלת ההוצאות תימסר לשיקול דעת ביהמ"ש.

בתאריך 25.8.10, ניתנה חוו"ד ממכון הפוליגרף ולפיה, גרסתו של התובע איננה אמת.

הצדדים הופיעו בפני וטענו טענותיהם לעניין ההוצאות.

תקנות 511 ו – 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעות כי בתום הדיון בכל הליך יחליט בית המשפט לעניין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט (להלן: "הוצאות") לטובת בעל דין אחר, אם לאו. סכומים אלו, נקבע, יזקקו לשיקול דעתו של בית המשפט לאחר שזה שמע, עיין ודקדק בטענותיהם של הצדדים.ב

בין שיקוליו אלו יבחן ביהמ"ש את שווי הסעד השנוי במחלוקת, התעריף המינימלי שנקבע לעניין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין, הדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון.ו

כלל ראשון לכללי פסיקת ההוצאות הוא שבאין נסיבות מיוחדות, המצדיקות לשלול מבעל-דין שזכה את הוצאותיו (כולן או מקצתן) יהא אותו בעל-דין זכאי לפסיקת הוצאות (ראה: י.זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה שישית, בעריכת ש' לוין 1990, בעמ' 507-508 וכן: ע"א 1986, 1894/90 שמואל פלאטו-שרון נ' ז'ק אסולין, פ"ד מו(4)822, עמ' 830-829) וזאת בהתחשב בהליכי התנהלות המשפט ובהתנהגות הצדדים עובר וטרם להליכים אלו.נ

במקרה הנדון טענה הנתבעת כנגד התובע כי זה בחר לעשות לו מהלכים בבתי המשפט, שלא כדין בהליך משפטי אשר גרם לה להוצאות מיותרות הרובצים לפתחה בתביעה זו.ב

מנגד, ציין ב"כ התובע את חוסר אמינות מכשיר הפוליגרף, ואת סיכויי תביעתו באם היה ממשיך בניהולה, באופן רגיל בלי להסכים להסדר הדיוני שמטרתו היה לחסוך מזמנו היקר של בית המשפט.ו

בעל דין שזכה בדין זכאי כאמור כי שכרו לא ייצא בהפסדו וממילא זכאי הוא להוצאותיו (ע"א 1182/90 דורית שחם נ' מרים רוטמן ואח', פ"ד מו (4), 330, עמ' 346-347). אך לזאת אוסיף העובדה כי התובע וב"כ, בחרו ועשו על מנת לעצור ההליך באיבו ובכך למנוע את ניהול התובענה באופן בזבזני ומיותר (ראה: ע"א 6431/96 אן בר זאב ואח' נ' ג'ומעה מוחמד ואח'. פ"ד נב(3) 557, עמ' 576-575).נ

בנסיבות אלו חיוב התובע במלוא ההוצאות שמקובל לפסוק בסיום ההליך, כאילו התקיים ההליך, נשמעו ראיות והתיק הוכרע ללא הסדר דיוני, מנוגדת למדיניות שיפוטית ראויה שמטרתה לעודד הסדרים דיונים שתכליתם לסיים תביעות בשלב הראשוני של ההליך.

בנסיבות אלו, ולאחר שעיינתי במסמכי הצדדים וטיעוניהם ולאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, הנני קובע כי יהיה זה נכון וצודק לדחות את התביעה ולחייב את התובע לשלם לנתבעת סכום כולל של הוצאות ושכ"ט בסך 9,000 ₪.ב

התשלום יבוצע תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח פסק דין זה בדואר רשום לצדדים